קמת בבוקר, הרגשת כאב מסויים, את עייפה וקשה לך להתעורר אבל תוך שנייה את כבר בתוך התארגנות ופיזור הילדים וישר לעבודה.
אולי לא הספקת לאכול כלום, אולי במקרה הטוב חטפת איזה משהו על הדרך ותוך כדי נסיעה המחשבות נכנסות ואת מעבירה את כל משימות היום שלך.
השעה 7:30 ואת כבר בראש שלך מסדרת את אחה״צ ואולי אפילו את השבוע!
העיניים שלך פוזלות לכיון הנייד כי התחילו להגיע הודעות מהעבודה אז תוך כדי את גם בודקת אותן.
במהלך יום העבודה את עסוקה במיליון משימות וגם פה כל כמה זמן את מספיקה להכניס איזה מחשבה על הילדים ומה צריך לעשות איתם השבוע.
בצהריים את אוכלת משהו או שלא זה תלוי עד כמה את עסוקה .
סיימת את העבודה את רצה לילדים ומתחילה את מרוץ החוגים והחברים, אולי חטפת איתם איזה חטיף .
הערב הגיע ומרוץ השינה מתחיל, מקלחות, ארוחת ערב, כלים אולי כביסה, הרדמה, ילד לא נרדם הוא רוצה מוצץ/ מים/חיתול/בובה/לשיר/לשחק/לנשק/לצרוח/״אמא חיבוק, לא חיבוק!!״
דייייי תרדם כבר .
הוא נרדם.
התקלחת ונשכבת בסלון אולי אכלת אולי לא ופתאום הכאב הזה מהבוקר חזר.
נרדמת.
ובבוקר הוא עדיין שם.
אם תתעלמי ממנו הוא לא ייעלם אז אל תחכי לרגע שבו כבר יהיה קשה לטפל בו.
כן זה האמהות בעולם החדש, העסוקות שעושות הכל מהכל .
אבל תמיד אפשר אחרת!
תפני לך שעה בשבוע בעצמך ותבואי לטיפול.
את צריכה את זה.
זה מגיע לך.
זה הגוף שלך.